גז"ד למורשע בקשירת קשר לבצוע פשע ושוד בנסיבות מחמירות של קשישה

1.         הנאשם הורשע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין) ושוד בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 402(ב)+29 לחוק העונשין).

על פי עובדות כתב האישום, בהן הודה הנאשם, ביום 18.11.07 הבחין הנאשם במתלוננת, מלכה יריב, שהינה ילידת שנת 1926, מושכת כסף מהכספומט ברחוב הרצל בחיפה. הנאשם יצר קשר עם מרדכי פדידה שהיה עם שני מוניס, הודיע להם כי ראה את המתלוננת מושכת כסף וקרא להם להגיע למקום. הנאשם המשיך לעקוב אחרי המתלוננת עד שהגיעו למקום השניים האחרים, הצביע בפניהם על המתלוננת ועזב את המקום. לשניים האחרים הצטרף עוד שלישי ויחד הם תקפו את המתלוננת , הפילו אותה ארצה, חטפו את ארנקה וברחו מהמקום. למתלוננת נגרמו חבלות קשות בפניה ובשיניה וכן שבר בכף היד.

2.         המתלוננת העידה בפני ואמרה כי אין מילים שיכולות לתאר את הנזק שנגרם לה - פיזי ונפשי כאחד. היא תארה את עוצמת הפגיעה בה , הכאבים שנגרמו לה, העובדה שעד היום ראייתה לא חזרה לתיקנה והנזק הנפשי שנגרם לה, כאשר היא פוחדת ללכת ברחוב בצהרו של יום. המתלוננת ביקשה להשית על הנאשם עונש מרתיע:

"לא רק לגבי, אלא לגבי כל הקשישים, גם לגבי צעירים, שידעו שלא יצא להם דבר מהתקיפות האלה, אז אולי האלימות תעלם. בכל אופן, אני משמשת פה פה. אני מתכוונת לכל הקשישים ואני מבקשת להתחשב בנו , בילדינו, בנכדינו, בנינינו, כדי לדברים כאלה לא יחזרו.

יש לי שאלה. האם לבחור הזה שיושב מאחורי (הנאשם) אין לו אמא? אין לו אבא? על מה הם חושבים באותו רגע כשהם תוקפים אותנו? איך אימו של אותו אדם שיושב מאחוריי יכולה להתייחס אליי, או אל בנה. מי כאן הקורבן, אני או הוא? אם היא תגיד לי שהוא הקורבן, הוא לא הקורבן שלי, אבל אני הקורבן שלו. ולכן, אני באמת פונה ומבקשת, לא רק למעני, שידונו לפי חומרת הדין. אין כאן בית הילל ובית שמאי, אלא זה צריך להיות לפי חומרת הדין".

3.         מטעם הנאשם העיד אביו שסיפר כי היה נרקומן ורוב חייו בילה מאחורי סורג ובריח. גם אימו של הנאשם היתה נרקומנית, היא נפטרה כאשר הנאשם היה בן 8 ומאז הוא גדל יחד עם שני אחיו אצל דודתו. אביו של הנאשם ביקש להתחשב בנאשם וליתן לו הזדמנות מאחר ומאסר ממושך לא יועיל לו והוא עשוי להתדרדר ומצבו יחמיר.

גם דודתו של הנאשם, אשר גידלה את הנאשם ואחיו, סיפרה כי הנאשם ילד טוב ולא היה מאפשר לפגוע במתלוננת במידה והיה במקום. לא היה לדודה הסבר למעשי הנאשם.

4.         שירות המבחן ערך תסקיר בעניינו של הנאשם ממנה עולה כי הדודה שגידלה את הנאשם ואחיו התקשתה להציב להם גבולות והם גדלו בהזנחה רגשית וקיומית קשה ביותר, תוך שהם סובלים מהעדר דאגה ואחריות בסיסית מצד הוריהם.

הנאשם סיים עשר שנות לימוד והושעה מבית הספר עקב בעיות משמעת וקושי לעמוד בדרישות המסגרת. לאחר מכן התחבר לנוער שוליים וביצע עבירות בתחום האלימות והרכוש.

בפני קצין המבחן לקח הנאשם אחריות על מעשיו אך התקשה להסביר את המניעים לעבירות שביצע. הוא הביע צער על התנהגותו ועל הפגיעה במתלוננת.

קצין המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם לאור חומרת העבירות, כשלון הטיפול בעבר והרמה הנמוכה של בשלותו, מודעותו ותובנותו למצבו.

5.         מהמרשם הפלילי עולה כי בשנת 2005 הוא הורשע בביצוע עבירות של סחיטה באיומים, גניבה ותקיפה סתם (עבירות שנעברו בשנת 2003) וכן הורשע בעבירות של התפרצות למגורים, הפרת הוראה חוקית  וגניבה בגין עבירות נוספות שביצע באותה שנה. ביום 17.7.08 הוגש נגד הנאשם כתב אישום (ת.פ 1786/07) בגין עבירות של הסגת גבול כדי לעבור עבירה והחזקת מכשירי פריצה. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום הנ"ל והורשע, אך נכון למועד הטיעונים לעונש - טרם נגזר דינו שם.

הנאשם שוהה במעצר מיום 2.12.07.

6.         ב"כ המאשימה טענה לחומרת העבירות וביקשה לשים דגש על הקורבן/המתלוננת שנפגעה קשה נפשית ופיזית ועל הצורך למגר את העבירות נגד חסרי הישע, בין היתר, בדרך של ענישה. ב"כ המאשימה הפנתה לתסקיר שירות המבחן לפיו הנאשם ממזער מחומרת מעשיו ולא הפנים אותם וטענה כי נסיבות חייו של הנאשם, ככל שהן חמורות, אין בהן כדי להצדיק התנהגותו.

ב"כ המאשימה הגישה אסופת פסיקה והפנתה במיוחד לע"פ 7961/07 ולגזר הדיו בעניינו  של אושרי קבלאווי - מי שהיה שותפו של הנאשם לביצוע השוד.

7.         הסניגור טען כי הנאשם לא ביצע את העבירות בפועל וכי הפסיקה אליה הפנתה ב"כ המאשימה עניינה במעשים חמורים לאין ארוך. לטענתו, המדינה אכן "ספונה" עבירות המהוות מכת מדינה, אבל מכת מדינה אינה מהוה עילה להחמיר בעונשו של הנאשם. ענישה חייבת להיות אינדיווידואלית ובעניינו של הנאשם יש לקחת בחשבון את אורחות חייו הקשות כפי שפורטו בהרחבה בתסקיר ועל ידי העדים מטעם הנאשם. הסניגור הפנה גם לעובדה שהנאשם הודה , חסך מזמנו של בית המשפט ונטל אחריות על מעשיו.

הסניגור ביקש לאבחן את עניינו של הנאשם מזה של קבלאווי, שביצע את הפגיעה הפיזית במתלוננת וביקש לתת משקל לעובדה שלא היתה נוכחות ממשית או קונסטרוקטיבית של הנאשם במקום ביצוע השוד . גם הסניגור הגיש אסופה של פסיקה ממנה ביקש ללמוד על רמת הענישה הראויה. הסניגור ביקש לעשות חסד עם הנאשם ולאפשר לו לקבל צו מבחן או מסגרת טיפולית שתאפשר לו לשקם את חייו.

8.         הנאשם הביע צער וחרטה על מעשיו גם בפני המתלוננת, שהיתה נוכחת באולם בית המשפט. אמר כי מעשהו היה טיפשי וילדותי וכי הוא לוקח אחריות על מעשיו. הנאשם ביקש הזדמנות להשתקם ולהתחיל את חייו.

9.         על חומרת העבירות שעבר הנאשם והצורך בענישה מחמירה אין לי אלא להביא את פסק דינו של כבוד השופט א. רובינשטיין בע"פ 2309/07 עידן בושארי נ. מדינת ישראל (לא  פורסם):